אה"מ קינג ג'ורג' החמישי (1911)
.jpg) | |
| אה"מ קינג ג'ורג' החמישי בלב ים, 1913 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי | הצי המלכותי הבריטי |
| דגל הצי |
 |
| סדרה | קינג ג'ורג' החמישי |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
בסיס הצי המלכותי בפורטסמות'  |
| תחילת הבנייה | 16 בינואר 1911 |
| הושקה | 9 באוקטובר 1911 |
| תקופת הפעילות | 16 בנובמבר 1912 – 26 באוקטובר 1926 (14 שנים) |
| אחריתה | נגרטה |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 25,420 טון |
| אורך | 182.2 מטר |
| רוחב | 27.2 מטר |
| שוקע | 8.7 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 21 קשרים |
| גודל הצוות | 860–1,114 |
| טווח שיוט | 11,690 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 18 דוודים המזינים 4 טורבינות בהספק 29,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 4 מדחפים |
| אמצעי לחימה | |
| שריון |
שריון עיקרי – 305 מ"מ שריון סיפון – 25–102 מ"מ צריחי תותחים – 280 מ"מ ברבטות – 254 מ"מ מגדל הניווט – 279 מ"מ מחיצות – 152–254 מ"מ |
| חימוש |
10 תותחי Mk V BL 13.5 אינץ' (343 מ"מ)/45 קליבר 16 תותחי Mk VII 4 אינץ' (102 מ"מ) 3 צינורות טורפדו 21 אינץ' (533 מ"מ) |
  | |
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
אה"מ קינג ג'ורג' החמישי הייתה האונייה הראשונה בסדרת אוניות המערכה מדגם "קינג ג'ורג' החמישי" של הצי המלכותי הבריטי, שנבנתה בעשור השני של המאה ה-20 וכללה ארבע אוניות מערכה מסוג דרדנוט. היא בילתה את עיקר הקריירה שלה בצי הבית והצי הגדול, ולעיתים קרובות שימשה כספינת דגל. מלבד ההשתתפות בניסיון הכושל ליירט את הספינות הגרמניות שהפגיזו את סקרבורו, הרטליפול וויטבי בסוף 1914, קרב יוטלנד במאי 1916 והפעולה הבלתי משמעית של 19 באוגוסט, שירותה במהלך מלחמת העולם הראשונה כלל בדרך כלל סיורים שגרתיים ואימונים בים הצפוני.
לאחר המלחמה, קינג ג'ורג' החמישי הפכה לספינת הדגל של צי הבית ולאחר מכן של צי המילואים לפני ששובצה לצי הים התיכון בסוף 1920. האונייה פינתה פליטים במהלך השריפה הגדולה של סמירנה בספטמבר 1922 לפני שחזרה הביתה בתחילת 1923. קינג ג'ורג' החמישי הועברה לעתודה ושימשה כספינת אימונים עד סוף 1926 ונמכרה לגרוטאות בהמשך השנה בהתאם לתנאי הסכם הצי של וושינגטון.
תכנון ותיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]האוניות מסדרת קינג ג'ורג' החמישי תוכננו כגרסאות מוגדלות ומשופרות של סדרת אוריון הקודמת. קינג ג'ורג' החמישי הייתה באורך כולל של 594 רגל 4 אינץ' (181.2 מטרים), רוחב של 89 רגל 1 אינץ (27.2 מטרים) ושוקע של 28 רגל 8 אינץ' (8.7 מטרים). הדחק האונייה היה 25,420 טונות ארוכות (25,830 טונות) בתפוסה סטנדרטית ו-27,120 טונות ארוכות (27,560 טונות) במעמס מלא; עד 1918, ההדחק של האונייה גדל ל- 28,422 טונות ארוכות (28,878 טונות). הצוות שלה מנה 869 קצינים ומלחים עם כניסתה לשירות ו-1,114 ב-1916.
האוניות בסדרת קינג ג'ורג' החמישי הונעו על ידי שני סטים של טורבינות קיטור עם הנעה ישירה של פארסונס, שכל אחת מהן הניעה שני צילינדרים, תוך שימוש בקיטור שסופק על ידי 18 דוודי Babcock & Wilcox. הטורבינות דורגו ב-27,000 כוחות סוס (20,000 קילוואט) ונועדו להעניק לאוניות המערכה מהירות של 21 קשרים (39 קמ"ש). במהלך ניסויי הים שלה ב-4 בנובמבר 1912, קינג ג'ורג' החמישי הגיעה למהירות מרבית של 22.4 קשרים (41.5 קמ"ש) מ-33,022 כוחות סוס (24,625 קילוואט). היא נשאה מספיק פחם ומזוט שהעניקו לה טווח של 5,910 מיילים ימיים (10,950 ק"מ) במהירות שיוט של 10 קשרים (19 קמ"ש).
חימוש ושריון
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמו האוניות בסדרת אוריון, קינג ג'ורג' החמישי צוידו ב-10 תותחי טעינת עכוז (BL) 13.5 אינץ' (343 מ"מ) Mark V בחמישה צריחים תאומים המופעלים הידראולית, כולם על קו המרכז. הצריחים סומנו 'A', 'B', 'Q', 'X' ו-'Y', מלפנים לאחור. החימוש המשני שלהם כלל 16 תותחי BL 4 אינץ' (102 מ"מ) Mark VII. שמונה מהם הורכבו במבנה העילי הקדמי, ארבעה במבנה האחורי, וארבעה בקזמטים בצד הגוף לצד צריחי התותחים הראשיים הקדמיים, כולם בצריחים בודדים. האונייה נשאה גם ארבע תותחי הצדעה 3 פאונד (47 מילימטרים (1.9 אינץ')). האונייה הייתה מצוידת בשלוש צינורות טורפדו שקועים בקוטר 21 אינץ' (533 מ"מ), אחד בכל צד רוחב ואחר בירכתיים, עבורם סופקו 14 טורפדות.
האונייה הייתה מוגנת על ידי חגורת שריון בקו המים בעובי 12 אינץ' (305 מילימטרים) שנמשכה בין הברבטות בקצוות. העובי של הסיפונים שלה נע בין 1 אינץ (25 מילימטרים) ו-4 אינץ' כשהחלקים העבים ביותר מגנים על ציוד ההיגוי בירכתיים. מגני החזית של תותחי הסוללה העיקריים היו בעובי 11 אינץ' (279 מילימטרים), והצריחים נתמכו עם הברבטות שחופו בעובי 10 אינץ' (254 מילימטרים).
שינויים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1914, לפני תחילת המלחמה באוגוסט, הותקן מנהל בקרת אש על גג המשטח. תורן המוט המקורי שלה חוזק על ידי קורות אוגן כדי להקשיח אותו ולאפשר לו לשאת את משקל מנהל בקרת האש. עד אוקטובר 1914, נוספו זוג תותחי נ"מ 3 אינץ' (76 מילימטרים). רשתות הטורפדו הוסרו בשנים 1915–1916. בערך 80 טונות ארוכות (81 טונות) של שריון סיפון נוסף נוסף לאחר קרב יוטלנד ונוסף מד טווח באורך בינוני על גבי מגדל הניווט. בערך באותו זמן, האונייה שונתה לשימוש בבלונים פורחים. עד אפריל 1917, תותחי ה-4 אינץ' הוסרו מהקזמטים של גוף האונייה, מכיוון שלעיתים קרובות הם לא היו שמישים בים סוער. הקזמטים חופו וחלק מהתאים שימשו ללינה. באותה שנה, החלק העליון של סיפון התצפית הוגדל והתורן הקדמי הותקן ברגלי חצובה בגודל מלא כדי להתמודד עם המשקל הנוסף. צינור הטורפדו האחורי שלה הוסר בשנים 1917–1918 וסיפוני טיסה הותקנו על גגות צריחי 'B' ו-'Q' במהלך 1918.
בנייה וקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קינג ג'ורג' החמישי, על שמו של מלך בריטניה, ג'ורג' החמישי, הייתה האונייה הראשונה בשם זה ששירתה בצי המלכותי. האונייה הייתה אמורה להיקרא בתחילה רויאל ג'ורג', אך שמה שונה בשנת 1910. היא הונחה ב-HM Dockyard, פורטסמות' ב-16 בינואר 1911 והושקה ב-9 באוקטובר. היא הושלמה קצת יותר משנה לאחר מכן, בנובמבר 1912, בעלות של 1,961,096 ליש"ט ונכנסה לשירות ב-16 בנובמבר. קינג ג'ורג' החמישי הוצבה בשייטת אוניות המערכה השנייה, בפיקודו של תת אדמירל סר ג'ורג' וורנדר, והייתה ספינת הדגל של השייטת עד 18 בפברואר 1913. מאוחר יותר הצטרפו אליה שלוש האוניות האחיות שלה והן ייצגו את הצי המלכותי במהלך חגיגות הפתיחה המחודשת של תעלת הקייזר וילהלם בקיל, גרמניה, 23–30 ביוני 1914, שהתקיימה במקביל לשבוע קיל. הנסיכה איירין מהסה וליד ריין ובניה ביקרו בקינג ג'ורג' החמישי ב-24 ביוני, ולמחרת ביקר הקייזר וילהלם השני. אירוח כמו "בבית" נערך על הסיפון ב-26 שאליו הוזמנו כל הבכירים של קיל, כשאשתו של אדמירל וורנדר, מוד, משמשת כמארחת. ב-29 ביוני אירח וורנדר ארוחת צהריים לרבים מהאדמירלים הבכירים של הצי הגרמני הקיסרי, כולל גרוס-אדמירל אלפרד פון טירפיץ, והאדמירלים פרידריך פון אינגנול וקרל פון קרפר.
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין 17 ל-20 ביולי 1914, קינג ג'ורג' החמישי השתתפה בניסוי גיוס ובדיקת צי כחלק מהתגובה הבריטית למשבר יולי. כשהגיעה לפורטלנד ב-25 ביולי, היא קיבלה הוראה להמשיך עם שאר צי הבית לסקפה פלו ארבעה ימים לאחר מכן כדי להגן על הצי מפני התקפת פתע אפשרית של הצי הקיסרי הגרמני. באוגוסט 1914, לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, צי הבית אורגן מחדש כצי הגדול, והוצב בפיקודו של האדמירל סר ג'ון ג'ליקו. דיווחים חוזרים ונשנים על צוללות בסקפה פלו הובילו את ג'ליקו למסקנה שההגנות שם לא מספקות והוא הורה לפזר את הצי הגדול לבסיסים אחרים עד לחיזוק ההגנות. ב-16 באוקטובר השייטת השנייה נשלחה ללוך נה קיל בחוף המערבי של סקוטלנד. השייטת יצאה לאימון ירי מול החוף הצפוני של אירלנד בבוקר 27 באוקטובר ואחותה אאודשיוס פגעה במוקש שהונח כמה ימים קודם לכן על ידי המקשת הגרמנית SS ברלין. מתוך מחשבה שהאונייה טורפדה על ידי צוללת, שאר הדרדנוטים הצטוו להתרחק מהאזור, בעוד ספינות קטנות יותר הגישו סיוע. בסוף נובמבר 1914, קינג ג'ורג' החמישי פיתחה בעיות עם המעבים שלה, למרות שזה עתה חזרה משיפוץ. זה אילץ את האונייה להיות מושבתת מפעילות בעוד המעבה השמאלי שלה הוחלף, מה שנמשך עד 12 בדצמבר.
הפשיטה על סקרבורו, הרטליפול וויטבי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חדר 40 של הצי המלכותי יירט ופיענח את תעבורת הרדיו הגרמנית המכילה תוכניות למתקפה גרמנית על סקרבורו, הרטליפול וויטבי באמצע דצמבר באמצעות ארבעת סיירות המערכה של קבוצת הסיור הראשונה של קונטר-אדמירל פרנץ פון היפר. הודעות הרדיו לא הזכירו שצי הים הפתוח עם ארבע עשרה דרדנוטים ושמונה פרה-דרדנוטים יחזק את היפר. הספינות של שני הצדדים יצאו מבסיסיהן ב-15 בדצמבר, כשהבריטים מתכוונים לארוב לספינות הגרמניות בהפלגתן חזרה. הם גייסו את ששת הדרדנוטים של שייטת אוניות המערכה השנייה, כולל שלושת האוניות מסדרת קינג ג'ורג' החמישי ששרדו, וארבעת סיירות המערכה של תת-אדמירל סר דייוויד ביטי.
כוחות המיסוך של כל צד השתבשו זה בזה במהלך חשכת הבוקר המוקדמת ומזג האוויר הסוער של 16 בדצמבר. הגרמנים השתלטו על חילופי האש הראשוניים, וגרמו נזק חמור לכמה משחתות בריטיות, אך אדמירל פרידריך פון אינגנול, מפקד צי הים הפתוח, הורה לספינותיו להסתובב, מודאג מהאפשרות של מתקפה המונית של משחתות בריטיות באור השחר. סדרה של תקלות וטעויות של הבריטים אפשרו לספינות של היפר להימנע ממעורבות עם כוחותיו של ביטי.
1915–1916
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיפוץ המעבה הימני של האונייה נמשך מסוף דצמבר עד 4 בינואר 1915. ספינותיו של ג'ליקו, כולל קינג ג'ורג' החמישי, ערכו תרגילי ירי ב-10–13 בינואר ממערב לאי אורקני ואיי שטלנד. בערב 23 בינואר הפליג עיקר הצי הגדול לתמיכה בסיירות המערכה של ביטי, אך הצי היה רחוק מדי מלהשתתף בקרב שרטון דוגר למחרת. ב-7–10 במרץ, ערך הצי הגדול סריקה בצפון הים הצפוני, במהלכו ביצע תמרוני אימונים. שייט נוסף כזה התקיים ב-16–19 במרץ. ב-11 באפריל ערך הצי הגדול סיור במרכז הים הצפוני וחזר לנמל ב-14 באפריל; סיור נוסף באזור התקיים ב-17–19 באפריל, ואחריו תרגילי ירי מול שטלנד ב-20–21 באפריל.
הצי הגדול ערך סריקות במרכז הים הצפוני ב-17–19 במאי וב-29–31 במאי מבלי להיתקל בכלי שיט גרמני. במהלך 11–14 ביוני ערכה השייטת אימון ירי ותרגילי קרב ממערב לשטלנד ועוד אימונים מול שטלנד החל מ-11 ביולי. השייטת השנייה ערכה אימון ירי ב-Moray Firth ב-2 באוגוסט ולאחר מכן חזרה לסקפה פלו. ב-2–5 בספטמבר יצא הצי לשייט נוסף בקצה הצפוני של הים הצפוני וערך תרגילי ירי. במהלך שאר החודש, הצי הגדול ערך אימונים רבים. האונייה, יחד עם רוב הצי הגדול, ערכו סריקה נוספת לים הצפוני בין 13 ל-15 באוקטובר. כמעט שלושה שבועות לאחר מכן, קינג ג'ורג' החמישי השתתף במבצע אימון צי נוסף ממערב לאורקני במהלך 2–5 בנובמבר וחזרה על התרגיל בתחילת דצמבר. וורנדר הוחלף על ידי תת-אדמירל סר מרטין ג'ראם ב-16 בדצמבר.
הצי הגדול יצא לפעולה בתגובה למתקפה של ספינות גרמניות על כוחות קלים בריטיים ליד שרטון דוגר ב-10 בפברואר 1916, אך הוחזר יומיים לאחר מכן כשהתברר שלא היו מעורבות ספינות גרמניות גדולות יותר ממשחתות. הצי יצא לשייט בים הצפוני ב-26 בפברואר; ג'ליקו התכוון להשתמש בכוח הארוויץ' כדי לטהר את מפרץ הלגולנד, אך מזג אוויר גרוע מנע פעולות בדרום הים הצפוני. כתוצאה מכך, הפעילות הוגבלה לקצה הצפוני של הים. סריקה נוספת החלה ב-6 במרץ, אך נאלצה לנטוש אותה למחרת מכיוון שמזג האוויר נעשה סוער מדי עבור המשחתות המלוות. בליל 25 במרץ הפליגו קינג ג'ורג' החמישי ושאר הצי מסקפה פלו, כדי לתמוך בצי הקרב ובכוחות קלים אחרים שפשטו על בסיס הצפלין הגרמני בטונדרן. ב-21 באפריל, הצי הגדול ערך מפגן מול שונית הורנס כדי להסיח את דעתם של הגרמנים, בזמן שהצי הרוסי שיקם את שדות המוקשים ההגנתיים שלו בים הבלטי. הצי חזר לסקפה פלו ב-24 באפריל ותדלק, לפני שהמשיך דרומה בתגובה לדיווחים מודיעיניים לפיהם הגרמנים עומדים לפתוח בפשיטה על לואוסטופט. הצי הגדול לא הגיע לאזור אלא לאחר נסיגת הגרמנים. במהלך 2–4 במאי, הצי ערך מפגן נוסף מול שונית הורנס כדי לשמור על תשומת הלב הגרמנית ממוקדת בים הצפוני.
קרב יוטלנד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניסיון לפתות ולהשמיד חלק מהצי הגדול, צי הים הפתוח הגרמני, המורכב מ-16 דרדנוטים, שש פרה-דרדנוטים, שש סיירות קלות ו-31 סירות טורפדו, עזב את בסיס הצי מוקדם בבוקר 31 במאי. הצי הפליג בשיתוף פעולה עם חמשת סיירות המערכה והסיירות התומכות וסירות הטורפדו של קונטר-אדמירל פרנץ פון היפר. חדר 40 של הצי המלכותי יירט ופענח את תעבורת הרדיו הגרמנית שהכילה תוכניות של המבצע. האדמירליות הורתה על הצי הגדול, הכולל כ-28 אניות דרדנוט ו-9 סיירות מערכה, להתייצב בלילה הקודם כדי לנתק ולהשמיד את צי הים הפתוח.
ב-31 במאי, קינג ג'ורג' החמישי, בפיקודו של קפטן פרדריק פילד, הייתה האונייה המובילה של מערך הקרב לאחר הפריסה. היא ירתה שני מטחים וסך הכל תשעה פגזים בסיירת המערכה דרפלינגר בערך בשעה 19:17, אך נאלצה להסתובב בשעה 19:22 כדי להימנע ממתקפה של משחתות ולאחר מכן נאלצה לפנות כדי להימנע מהתנגשות באוניות שייטות הסיירות הקלות הראשונה והסיירות השנייה. זו הייתה הפעם היחידה שהאונייה ירתה בתותחיה במהלך הקרב.
פעילות לאחר מכן
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצי הגדול התייצב ב-18 באוגוסט 1916 כדי לארוב לצי הים הפתוח בזמן שהתקדם לדרום הים הצפוני, אך שורה של תקלות וטעויות מנעו מג'ליקו ליירט את הצי הגרמני לפני שחזר לנמל. שתי סיירות קלות הוטבעו על ידי צוללות גרמניות במהלך המבצע, מה שגרם לג'ליקו להחליט שלא לסכן את היחידות העיקריות של הצי דרומית ל-55° 30' צפון עקב שכיחות הצוללות והמוקשים הגרמניים. האדמירליות הסכימה וקבעה שהצי הגדול לא יצא לפעולה אלא אם הצי הגרמני ינסה לפלוש לבריטניה או שתהיה אפשרות חזקה שניתן יהיה לכפות עליו קרב בתנאים מתאימים. תת-אדמירל סר ג'ון דה רובק החליף את ג'ראם ב-3 בדצמבר.
ב-22 באפריל 1918 הפליג צי הים הפתוח צפונה בפעם האחרונה בניסיון לא מוצלח ליירט שיירה לנורווגיה, ונאלץ לחזור יומיים לאחר מכן לאחר שלסיירת המערכה SMS מולטקה נגרם נזק למנוע. הצי הגדול יצא לפעולה מרוזית' ב-24 עם גילוי הפעולה, אך לא הצליח ללכוד את הגרמנים. קינג ג'ורג' החמישי נכחה ברוזית' כאשר הצי הגרמני נכנע ב-21 בנובמבר, והיא נשארה חלק משייטת אוניות המערכה השנייה עד 1 במרץ 1919.
פעילות לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד 1 במאי, קינג ג'ורג' החמישי הוצבה בשייטת אוניות המערכה השלישית ושימשה כספינת הדגל של תת-אדמירל סר הנרי אוליבר, שפיקד גם על צי הבית וגם על השייטת; הוא קיבל את הפיקוד ב-22 במרץ. ב-1 בנובמבר פורקה השייטת השלישית וקינג ג'ורג' החמישי הועברה לצי המילואים בפורטסמות'. היא עדיין הייתה ספינת הדגל של אוליבר, למרות שכעת היה מפקד צי המילואים. האונייה הוחלפה כספינת הדגל של צי המילואים על ידי אוריון ב-14 בספטמבר 1920 והחלה בשיפוץ לקראת ייעודה לשייטת אוניות המערכה הרביעית של צי הים התיכון.
קינג ג'ורג' החמישי הופעלה מחדש ב-31 באוקטובר והפליגה לים התיכון. בפברואר 1921, יחד עם בנבואו וכמה משחתות, היא ערכה אימונים בים מרמרה. בזמן שעברה בין מיטילינה לטורקיה היבשתית בליל 2–3 בספטמבר 1922, פגעה האונייה בסלע לא ידוע שהציף את אחד מחדרי הדוודים שלה. האדמירל משנה מפקד השייטת נאלץ להעביר את דגלו למרלבורו וקינג ג'ורג' החמישי נאלצה להעביר כמה אנשי צוות כדי להביא את האונייה לתיקונים בסמירנה, טורקיה. היא נכחה במהלך השריפה הגדולה של סמירנה באמצע ספטמבר ופינתה 130 פליטים למלטה ב-16 בספטמבר כשהמשיכה לשם לתיקונים קבועים.
בינואר 1923 חזרה האונייה הביתה והפכה לספינת אימונים של תותחנים בדבונפורט. היא שוחררה מתפקיד זה בנובמבר והועברה לעתודה. לאחר מכן שובצה למוסד ההדרכה אה"מ אימפרנבל. ב-28 בספטמבר 1926, הספינה הוצאה משירות ונרשמה לגריטה ב-1 בדצמבר כדי לעמוד במגבלות הטונאז' של הסכם הצי של וושינגטון. מאוחר יותר באותו חודש, קינג ג'ורג' החמישי נמכרה לחברת פירוק ספינות אללוה והגיעה לרוזית' ב-27 בינואר 1927 שם נגרטה.
